כל אחד והסיפור שלו

מה הסיפור שאתם מספרים לעצמכם? ומה הסיפור של בן/בת הזוג?

אחד ההיבטים המעניינים בליווי של זוגות, זה ההזדמנות לשמוע את אותם סיפורים משני הצדדים בפגישות נפרדות.

בכל פעם שאני שומעת צד אחד אני מתמלאת אמפתיה והבנה אליו, ולפעמים גם קצת כועסת בלב על הצד השני, אבל אז אני שומעת את הצד השני ומתמלאת באמפתיה והבנה כלפיו.

וזה לא בגלל שאני הפכפכה - אני שומעת שני סיפורים שונים, לפעמים לגמרי הפוכים זה מזה.

איך נוצרים שני סיפורים שונים?

אז איך זה קורה, ששני בני זוג חווים את אותן חוויות אבל מספרים שני סיפורים שונים לגמרי?

קודם כל אפשר לצאת מנקודת הנחה שאף אחד מהם לא משקר. ברוב המקרים הם מתכוונים לזה מכל הלב, אבל כל אחד רואה זווית אחרת.

ראיתי פעם סרטון חמוד ביוטיוב (שלא מצאתי מאז, אם מישהו מכיר, שלחו לי!) שבו מרצה הזמין שני אנשים לבמה, העמיד אותם משני צידי השולחן, והניח עליו קופסה. הוא שאל מה הצבע שלה, אחד האנשים ענה "לבן", והשני ענה "שחור". ואז המרצה מראה לקהל את הקופסה ומסובב אותה, מסתבר שצד אחד שלה לבן והשני שחור. למעשה הם ראו את אותה קופסה, אבל מנקודות מבט שונות לגמרי.

כל אדם מגיע לזוגיות עם היסטוריה, חינוך, תפיסות עולם, דפוסי חשיבה, אופי משלו, אנחנו אף פעם לא דף נקי. ומתוך כך נוצרת ראייה שונה, ואנו חווים את אותן חוויות בצורות שונות, ובעיקר מפרשים אותן אחרת.

ברוב המקרים שבהם נבחן לעומק ריבים גדולים בין בני זוג נגלה שאף אחד לא טועה, אף אחד לא ניסה לפגוע, שני הצדדים מגיעים ממקום חיובי ופשוט לא רואים את מה שהצד השני רואה.

אז מה עושים?

כל זה יכול להיפתר באמצעות תקשורת בריאה ומקרבת, שבה כל אחד מרגיש חופשי להביע את הפגיעות שלו, וגם מצליח באמת להקשיב לצד השני ולהבין את זווית הראייה שלו בלי שיפוטיות.

נשמע בלתי אפשרי? זה לגמרי אפשרי, וגם נלמד.

אז מה איתכם? מסוגלים לקרוא גם את הסיפור של בן או בת זוגכם?